(א) <b>להדיח.</b> עט״ז ובסופו כתב בשם הגה״מ הטעם משום שהמלח מבליע דם בעין שעל הבשר לתוך הבשר. ולכאורה נראה דכוונת הט״ז הוא כמ״ש הש״ך דהדם שע״פ הבשר חשוב דם בעין אך קשה דיש אוסרין שכתב המחבר משמע שאסור כל החתיכה והא המחבר ס״ל דבמליחה אינו אוסר רק כדי קליפה, וכן קשה על הרב בהג״ה סעיף ב׳ שכתב דאם יש ס׳ מותר דהא במליחה אף דאיכא ס׳ בעי קליפה, ועוד קשה דלפי טעם זה אם חתך מחתיכה בתוך שיעור מליחה דליתסר מיד כ״ק דהא החתיכה הוא רותח מחמת המליחה ובולע הדם בעין שיצא מחמת החתיכה של סכיון ומליחה אוסרות מיד ואין שיעור לדבר כמ״ש הרב בהגה״ה סי ע׳ ואם חתך בהרבה מקומות באופן דליכא ס׳ נגד הדם תיאסר הכל ובסוף סי׳ זה מבואר דאם חתך בתוך שיעור מליחה דאין כ״א הדחה, ובדם בעין שנפל על הבשר בשעת מליחה כתב הש״ך סי׳ ע׳ ס״ק מ״ו דנאסר מיד והכא ג״כ הוי דם בעין ומליחה בודאי מרתיח כל החתיכה אף להמחבר דס״ל דאין מליחה אוסר רק כ״ק דהא בשמן אוסר כל החתיכה וע״כ דמליחה מרתיח כל החתיכה:
וקודם שניישב כ״ז נעתיק דרי הט״ז בסימן ע׳ ס״ק ב׳ התמוהין לכאורה וז״ל שם ״זהו עכ״ף דעת הרא״ש דאין דרך מליחה להבליע רק להפליט ולהפוסקים שהמלח מבליע ג״כ כמ״ש לעיל בסי׳ ס״ט נ״ל שהטעם דכיון שהמלח מפליט הציר ע״כ המלח (ותיבת לא שכתב ט״ס הוא) יפליט הציר ולא יבליע וא״ל אמאי אוסר בדם בעין שנפל על הבשר התם אין האיסור משום שהמלח מבליע רק משום שהבשר הוא רותח אבל במלח בלא הדחה קמייתא יש איסור מצד המלח בשעה שבא עליו המלח היה בלא פליטה ע״כ אמרינן שהמלח מבליע ולפי זה אם שהא אחר פליטת צירו אין היתר רק להרא״ש״, עכ״ל בקצור. והדברים תמוהין חדא בהא דכתב הרא״ש שאין דרך מלח להבליע הא כשרה שהמלח עם הטריפה נאסר מטעם דבולע. עוד מה מקשה מסי׳ ס״ט הא שם הוי דם בעין דלא שייך לומר גביה איידי דיפלוט כמ״ש הש״ך ס״ק א׳ וכאן הוא דם פליטה. ועוד מה מתרץ הקושיא שהקשה מדם בעין משום שהחתיכה הוא רותח הא כאן ג״כ החתיכה הוא רותח.
לכן נראה דהפלוגתא בין הרא״ש והפוסקים בהא דאם המלח דרכו להבליעו הוא דהנה בחולין קי״א פליגי שמואל ור״י אם מליח הרי הוא כרותח ואפילו מאן דס״ל דמליח כרותח אין כח ברתיחת המליחה רק להבליע כדי קליפה להרבה פוסקים בסי׳ ק״ס והנה אף ר״י דסובר דמליח אינו כרותח מודה ע״כ דרך המליחה להפליט דם דאטו מי לית ליה לר״י מליחה לקדירה וגם אין שייכות בו שיעור קליפה דהא אפילו חתיכה עבה כמין בית מועיל המליחה להפליט הדם שבתוכה אלמא דמליחה לקדירה אין תלוי ברתיחות המלח כלל רק דטבע של מלח נגד הדם כך הוא למשוך הדם אצלו וכן צריך לומר להנך דס״ל בטעם הדחה קמייתא משום דהמל׳ מבליע דם שע״פ הבשר לתוכו ג״כ דאין תלוי במליח כרותח דאיטו ר״י דלית ליה מליח כרותח פליג אהדחה ראשונה הא ברייתא מפורשת היא בחולין דקתני מדיחו ומולחו רק דהנך פוסקים ס״ל דכמו שטבעו של מלח נגד הדם להפליט ולא תלוי ברתיחה כלל כן הוא טבעו נגד הדם להבליע ומבליע אפילו בחתיכה עבה בכל החתיכה כמו שטבעו בפליטה ואין שייכות בו שיעור קליפה כלל וסברי דלא אמרי׳ איידי דטריד רק באם נבלע ע״י רתיחת המליחה ולא כשנבלע ע״י טבע של מלח והרא״ש פליג דאין טבעו של מלח נגד הדם להבליעו רק להפליט והבליעה הוא מצד מליח כרותח וכל שבולע מצד רתיחה אמרי׳ בדם פליטה איידי דטריד ולכן מפרש בטעם הדחה קמייתא משום ריכוך והשת׳ א״ש דברי הט״ז בסי׳ ע׳ ס״ק ב׳ דמקשה מהא דסי׳ ס״ט אלמא דקיי״ל כהנך פוסקים דהמלח דרכו להבליע ג״כ ואין תלוי כלל במליח כרותח וע״כ ס״ל דכל שהמלח מבליע להדם אינו יוצא שוב ע״י מליחה וצליה. והט״ז משוה דם שע״פ הבשר שיצא ע״י דוחק דסכינא לדם פליטה ולשון דם בעין שכתב הוא לאו דוקא כמו בריש דבריו שכתב דם בעין והוא לאו דוקא כמו שכתב הפ״מ ע״ש ובתרווייהו י״ל דכשנבלע ע״י מלח אינו יוצא שוב וע״ז מתרץ הט״ז דדוקא כשאין המלח עושה פעולת פליטה אז עושה פעולת בליעה ודוקא בשכבר התחיל הבשר לפלוט קודם שבא עליו המלח אז אין המלח עושה פעולת בליעה ומש״ה מותר בסי׳ ע׳ אבל כשנמלח בלא הדחה כיון שלא התחיל עדיין המלח להפליט עושה פעולת בליעה ומש״ה אסור וע״ז מקשה הט״ז מדם בעין שנפל על הבשר דאף דהמלח עושה פעולת פליטה אפ״ה מבליע, וע״ז מתרץ דגבי דם בעין אין הטעם משום שהמלח אלא רק משום דמליח כרותח וגבי דם בעין אף שלא נבלע רק מטעם רתיחה לא אמרינן ביה איידי דטרוד ואיידי דיפלוט משא״כ בדם פליטה דכשנבלע ע״י רתיחה אמרינן ביה איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחרינא כמבואר בסי׳ ע׳ רק דכשנבלע ע״י טבע של מלח אז אינו יוצא שוב ונאסר מש״ה בעינן שלא יהיה למלח פעולת פליטה דאז עושה פעולת בליעה ואוסרת ועיין עוד בסי׳ ע׳:
ועתה נבוא לפרט כל דברי הט״ז דגם ריש דבריו תמוהין למעיין ונראה לפרש דמקודם רצה לומר דטעם והיש אוסרין ס״ל טעם הראשון ואף דלטעם הראשון לא נאסר רק בשהה אחר פליטת הציר היינו משום דס״ל כהך דיעה דסי׳ע׳ סעיף ו׳ דאמרינן ג״כ איידי דיפלוט ציר יפליט דם והיש אוסרין ס״ל כדעה השניה דלשם דלא אמרינן איידי דיפלוט ציר רק איידי דיפלוט דם דידיה ולא נאסר באמת רק בשהה שיעור מליחה לקדרה . ואח״כ מביא בשם הגה״מ טעם אחר דהיינו משום שהמלח מבליע ולא קשה שוב כל הקושיות שהקשיתי דבמה שנבלע ע״י טבע המלח לא שייך ביה קליפה כמו דלא שייך שיעור קליפה בפליטת הדם שבא ע״י מלח רק דמה שתלוי בהא דמליח כרותח אז השיעור תלוי בקליפה משא״כ בזה ול״ק ג״כ מה שהקשיתי דחתיכה שחתך ממנה מיאסר דז״א משום דכשהמלח עושה פעולת פליטה אינו עושה פעולת בליעה כמ״ש הט״ז ודוקא כשהחתיכה בעצמה מליחה אז אמרינן דהמלח מבליע אבל כשנוגעת בחתיכה אחרת שהיא מליחה אין המלח שבחתיכה האחרת מועיל לזו כמבואר לקמן סוף סעיף ב׳ בהג״ה: ואפי׳ להש״ך דמשוה ליה לדם בעין מ״מ נראה דמודה דבעינן לצירוף סברא דהמלח מבליע דלאו דם בעין גמור הוא כמ״ש בסי׳ ע״ז ס״ק ט׳ ועיין בסי׳ ע׳ ש״ך ס״ק ג׳ בתירוץ ב׳ שם דאלת״ה קשה עליו כל הקושיות הנ״ל :
(ב) <b>הדיחו הטבח.</b> עיין ט״ז וש״ך שהקשו מאי קמ״ל בזה, ואישטמיטתייהו דברי הרשב״א במס׳ חולין דף ח׳ בד״ה רבה בב״ח אמר מדיח וז״ל דאם רחצו מעט במים בשעה שהדם חם כשהטבח מדיחו די בכך דבשעה שהדם חם סגי בהדחה מועטת ואז אין צריך שפשוף אבל כשהדם מתייבש על הבשר צריך שפשוף והיינו דאמרינן הא דאצלי ביה טבחי ותרגום רחצו מללי׳ אלמא דבשעה שהדם חם ברחיצה כל דהיא סגי, עכ״ל בשינוי לשון קצת והן הן דברי המחבר:
(ג) <b>חתך כל נתח.</b> עיין ש״ך ס״ק ג׳ דדוקא בסכין אבל קרע ביד לא, וכתבו האחרונים הטעם דטבע הדם למשוך אחר הסכין ונראה ג״כ דדוקא בסכין דטבע הדם לגרור אחר חתיכת הסכין אבל אם אכל שונרא חתיכה אפשר דלא אמרינן דהוי דוחקא דשינים כמו דוחקא דסכינא דאין טבע של דם לגרור רק ע״י הסכין דאלת״ה בשר חי דמותר לאכול באומצ׳ היכי משכחת לה הא יוצא דם בעין ע״י דוחקא דשיניים ודוחק לומר דמותר ע״י בליעה דוקא וללעסו אסור וצ״ע דין זה:
(ד) <b>ולהדיחם.</b> ואין צריך שריה כיון שכבר נתרכך הבשר ואין הטעם רק משום דם בעין בהדחה סגי. ומ״ש הש״ך בס״ק ד׳ גבי טלפי הרגלים דאם הוי כנמלח בלא הדחה אף מה שחוץ לטלפים אסור, ע״כ כוונתו דאם היה רק מעט רגל חוץ לטלפים באופן דליכא ס׳ נגד הדם של סביב הרגל שבטלפים דבכל הרגל ודאי איכא ס׳ ומותר ופשוט:
(ה) <b>שמלא קרח.</b> נראה דגם הדחה לא מהני דודאי א״א להדיחו מהדם כשהוא קרוש וכ״כ האו״ה כלל א׳ ואפי׳ בדיעבד יש לאסור. ואם לאחר מליחה נמצא בתוך החתיכה מקצת קרוש צריך לחתוך אותו מקום הקרוש ולמולחו בפ״ע ואסור למולחו ביחד דמאותו מקום שלא נקרש יצא הדם כבר ויבלע מהדם שיצא ממקום שהיה קרוש וכמבואר בסעיף ד׳ גבי חתיכה שנמלחה מצד א׳ ע״ש בהג״ה ועיין ש״ך ס״ק כ״ב, ויותר טוב לצלותו דשמא היה קרוש יותר ונמרח מעט מעט בתוך שיעור







עד דהא קיי"ל היכא דאין שמנונית דאינו אוסר במליחה יותר מקליפה. והוא תמוה מאוד דהא הרש"ל בבישול מיירי. ונראה ליישב דבריו דהנה הט"ז כתב בריש דבריו בטעם דלא סגי בס' נגד הדם דהמלח נעשה נבילה וע"כ הא דלא כתב הטעם משום דלא ידעינן כמה דמא נפק מיני' ע"כ ס"ל כדעת הרבה פוסקים דס"ל דנגד הדם לחודיה ודאי יש ס' רק נגד דם ומלח ליכא ס' ולפי זה שפיר הקשה ארש"ל דע"כ לא סבירא ליה סברא דנמס המלח מדחשיב ליה לדבוק א"כ אימת נעשה המלח נבילה דאי בבישול הא כיון דהמלח דבוק בהחתיכה הרי נתבטל הדם בהחתיכ' ובהמלח שעליו דכיון שהוא דבוק הכל כחתיכה אחת הוא וע"כ צ"ל דהמלח נעשה בהמליחה נבילה ומליחה אינה אוסרת יותר מכדי קליפה ובאיסור שהוא רק כדי קליפה לא אמרינן ביה נעשה נבילה עיין סי' צ"ב ש"ך ס"ק ט"ו כנ"ל לפר' דבריו כדי שלא יהא תמוהין כ"כ 
(יא) <b>רק בכלי שני.</b> עט"ז ס"ק כ"ג דיליף מדברי הרא"ש דבשר שור מותר אפי' בכלי ראשון ובודאי אין לסמוך על זה לכתחילה כמ"ש ה ???? דהרא"ש לשיטתו אזיל דס"ל דכל שאינו מבשל אינו מפליט ומבליע וגם ס"ל דדם שפירש ממקום למקום אין בו איסור רק כשנפרש מחיים משא"כ לדידן דקיי"ל דאף במקום שאינו מבשל מ"מ מפליט ומבלי' וגם קיי"ל דדם שפירש ממקום למקום אסור ודאי דאסור דנהי שאינו מבשל מ"מ מפליט ומבליע ופי' ממקום למקום:
(יב) <b>דמאחר שיש שם מלח וציר.</b> עיין ש"ך ס"ק ל"ח דה"ה יש שם חומץ ושאר דבר חריף ע"ש. הנה אם הדבר חריף כבר מעור' בתבשיל ודאי דאינו מבשל כשנופל אח"כ דבר לתוכו כדמוכח בפסחים דף מ' גבי אין מוללין קדירות בפסח ע"ש ברש"י דת"ק ור"י פליגי בזה דר' יהודה ס"ל דאף שכבר מעורב לתוכו מבשל ותנא קמא ס"ל דאינו מבשל ובודאי הלכה כת"ק. ואם הכל הוא דבר חריף או שנפל הדבר לתוך התבשיל עם הדבר חריף ביחד כגוונא שכתב הרמ"א ודאי שאוסר כמבואר שם. ואף הרש"ל דמיקל הוא מטעם שכתב הט"ז משמו דהמלח לאחר שפסק כחו ועשה פעולתו לא חשיב שוב כרותח אבל בחומץ וציר ושאר דבר חריף ודאי דאוסר והוא פשוט. וכן מליח ישן מבואר בשבת דף מ"ב דמבשל אפילו בכלי שני :
(יג) <b>שאסור לאכול המלח.</b> עיין ש"ך ס"ק מ"א והכר"ו הקשה הא אפשר לסוחטו אסור. ואין מזה תפיסה על הש"ך דבמקום שאפשר שיסחוט הכל מותר כמ"ש הר"ן בחולין גבי בי דוגי ע"ש: 
(יד) <b>עכו"ם משמש עיין ט"ז ס"ד כ"ד.</b> ???  עד וא"ל דמוקמינן לה אחזקה דא"כ גם כאן וכו'. פי' לדבריו דהא מסלפ"ת ג"כ לא מהני נגד חזק' עיין ש"ך סי' קל"ז ס"ק י"ט אלא ע"כ דלא אזלינן בתר חזקה משום דאיכ' רוב נגדה דהיינו רוב עכו"ם אנקיותא קפדי וה"נ איכא רוב כמו שמסיים ועוד נראה לי דבלא"ה לא מיקרי כאן חזקת איזור רק כמו טבל דלא ניתקן דכל החתיכה אסורה משא"כ כאן דלא הוי החתיכה אסורה רק שהאיסור דבוק עליה כמ"ש הט"ז בסי' קכ"ז ס"ק ו' ע"ש:
(טו) <b>יוצא ונכנס.</b> עש"ך ס"ק ע"ב. דוקא בעבדו ושפחתו שייך מירתת. ואף דגבי מניח עכו"ם בחנות גבי י"נ שייך מירתת אפילו בעכו"ם דעלמא. היינו משום דשם מירתת אפילו ליגע משום דנתפס כגנב שייך יותר בעכו"ם שאינו משרת דמה לו ליגע דבר שאינו שלו משא"כ כאן דראינו שלא היה מירתת ליגע דהא בישלו אז שבישלו ברשות רק דאמרינן דמירתת לעשות דבר שיאסר לישראל שייך יותר במשרת שיודע שבעה"ב מקפי' ע"ז משא"כ בעכו"ם אחר דאין דאין משגיח על הקפדת בעה"ב. ומחולין דף ג' בשחיטה דמותר אפילו בכותי שאינו משרת דשם כיון שצוה לו לשחוט וכששוהה או דורס אין זה שחיטה כלל ואין עושה כלל מה שצוה לו לשחוט דהוי כנוחר: ומ"ש עוד הש"ך דלשון סומכין על דבריו משמע במקום שמסלפ"ת לשון הרב בהג"ה סותר זה דהא כתב מיחה לעכו"ם דאין לסמוך אדבריו. ומיירי ע"כ במקום דמירתת דבמסלפ"ת נאמן ודאי אף בה"ג ואפ"ה כתב לשון אדבריו אלמא דביוצא ונכנס שייך ג"כ לומר לשון אדבריו:
(טז) <b>פי' כנגד אותו בשר.</b> עט"ז ס"ק כ"ו שכתב הטעם דכל מה שנפרש יוצא לחוץ וכל מה שאינו יוצא לחוץ אינו פורש כלל והנה אם נפלה לקדרה אחרת לכאור' יש לאסור דאימ' לא פלט הדם בקדרה ראשונ' ויפליט בקדרה שני' אמנם לפי מאי דקיי"ל דאפשר לסוחטו דהתירא מותר כמוהר"ם צלובלין כמ"ש הש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ג ובש"ע א"ח במ"א סימן תמ"ז ס"ק ל"ח גבי ואם נתבשלו הזיתים הכא נמי כיון דדם האיברים שלא פירש מותר הוי כאפשר לסוחטו דהתירא. ואפילו בכחל רצה הש"ס חולין צ"ו לומר דנפל לקדרה אחרת דאינה אוסרת רק דמשני דנעשית כחתיכת נבילה וזה דוקא בכחל דהוי אפשר לסוחטו דאיסורא דהבשר מאחר שנכנס להחלב שבגומות אוסרת החלב כמ"ש התוס' שם אף שלא פי' החלב משא"כ כאן דדם שלא פירש מותר הוי כאפשר לסוחטו דהתירא ולא שייך תירוצא דהש"ס חולין צ"ו אינה אוסרת קדירה אחרת והטעם דכל אפשר לסוחטו לא נשאר רק טעם קלוש דבאיסורא אסור ובהתירא מותר כמ"ש הר"ן בחולין פ' כל הבשר גבי נ"ט בר נ"ט. ואין להקשות הטעם שכתב הט"ז דנהי דמה שאינו יוצא לחוץ אינו פורש כלל מ"מ טעמא ודאי יהיב והטעם פירש ממקום למקום ונגד הדם שלא יצא נראה דחשיב איסור דרבנן דז"א כיון דגוף הדם לא פירש והוי דם האיברים שלא פירש ומותר אף הטעם מותר כמ"ש בסימן צ' ע"ש:
(יז) <b>ויש אוסרים. </b>עט"ז ס"ק כ"ח שכתב הטעם משום שהאיסור הוא מחמת עצמו ונשאר הטעם במקומו. כוונתו אף דאין האיסור רק משום דם שפירש ממקום למקום לא אמרינן דכיון שהדם נפרש ממקומו ונבלע למקום אחת חוץ לרוטב ליתא לפי מה שכתב בעצמו בסי' צ"ב ס"ק י"ב דבאיסור דרבנן לא חיישינן לזה ודם שבישלו דרבנן. עוד קשה לי על הט"ז דמשמע מדבריו כאן דדם מעלמ' שנפל על החתיכה שמקצתה ברוט' דמצטרף הכל לבטל ואף החתיכה מותרת. קשה לי כיון דדרך הרותחין להחליט הדם בחתיכה כמו שאמרו דחלטי לי' ברותחין ומשמע בב"י ד"ה בשר שנתבשל בלא מליחה שכתב בשם הגה"מ והרשב"א גבי תרנגולת שנתחבה לקדרה עם הבני מעיים דאפי' הדם שאינו מושרש בחתיכה רק בא ממקום אחר מחליטן הרותחין שלא לצאת שכתב וז"ל דיש לחוש שהרותחין מפליט דם הנבלע בתרנגולת שנפלט מבני מעים לתוכה ואז אינה יוצאה עכ"ל. ומטעם זה נראה דאוסר בת"ח גבי תרנגולת הביאו הט"ז ס"ק כ"ט א"כ ה"נ יש לאסור בדם מעלמא שנפל על החתיכה אף דאיכא ס' מחשש דנחלט בחתיכה זו והט"ז פוסק בס"ק כ"ט כהת"ח וכאן מתיר והוא תרתי דסתרי:
(יח) <b>בשר ששהא ג' ימים.</b> עיין ט"ז ס"ק ל"ב אין כאן היתר לומר כמו שיפלוט דם שלו יפלוט גם כן מה שבלע וכו' ואין להקשות הא על ידי צלי יוצא דם שלו ואם כן הכי יש לומר איידי דיפלוט. דזה אינו דכיון דבשעת מליחה לא היה המלח יכול לעשות פעולת פליטה עשה פעולת בליעה ושוב אינו יוצא על ידי צליה כמו במולח בלי הדחה כמ"ש בביאורים בס"ק א'. ולא קשיא גם כן מה שהקשה הרב בעל מנחת יעקב אהא שכתב הט"ז באם מלח הבשר ששהא עם הבשר שנמלח והודח בכהא"מ זו"ל ממה נפשך אי סובר דהדחה סותמת פליטת ציר אפילו בכלי נוקב אסור ואי סובר דלא נסתמו אפילו בכשא"מ מותר מטעמא דאיידי דיפלוט ציר יפלוט דם. ולפמ"ש לא קשה דהרב ט"ז סובר דהדחה אינה סותמת הפליטה וכמ"ש בסי' ע' ואפ"ה בכשא"מ דכמו חתיכה שנמלחה בדם של עצמה אסורה בכשא"מ מטעם כיון דהמקום דחוק מלפלוט פירש ממקום למקום ומחמת שנבלע במקום השני ע"י מליחה שוב אינו יוצא על ידי צליה כמ"ש הש"ך לקמן ס"ק ע"ד אף שהחתיכה מלאה דם וציר לא אמרינן איידי דיפלוט יפלוט וע"כ הטעם כיון שאין המלח עושה פעולת פליטה מכ"ש בדם אחר שנבלע בחתיכה בשעת מליחה בשעה שאין לה פליטה כגול שמנוח בכשא"מ שהמלח עושה פעולת בליעה ואינו יוצא שוב על ידי מליחה וצליחה אף שיש לה דם וציר של עצמה לא אמרי' איידי דיפלוט יפלוט ולפ"ז אם הבשר שנמלח והודח מונח על חתיכת בשר אחר דאז אינו דחוק מלפלוט כמבואר בסעיף י"ח לא נאסר הבשר. ולפי זה אם חתיכה אחת נמלח שני פעמים בלא הדחה בינתייים שכתב הט"ז בסי' ע' ס"ק ב' דאסור כשכלה פליטת כל הציר ע"ש ה"נ אף אם לא כלה פליטת צירו כשמונח בכשא"מ ג"כ נאסר דבשעה שמונח בכשא"מ אין לה פליטה והמלח מבליע בתוכה הדם שעליו ואינו יוצא שוב על ידי מליחה וצליה ולא אמרינן גביה שוב איידי דיפלוט יפלוט כנ"ל ברור בדעת הט"ז:
(יט) <b>בטלה ברוב.</b> עש"ך ס"ק נ"ו דלא הוי דשיל"מ דלצלי לא נאסר מעולם. נראה דבעינן דוקא יש לו מתירין לדבר שהיה חשוב איסור מקודם ומעשר שני קודם שבא לירושלים היה עליו שם איסור וכשבא לירושלים הותר מאש"כ בחתיכה זו דלא היה עליה שם איסור דהא מותר לאוכלו באומצא וכשנצלה לא הותר שם איסור דלא היה עליו מעיקרא שם איסור רק לקדרה. ואין לפרש כוונת הט"ז דלהדם שבחתיכה לא יהיה היתר דהא בהגעלת כלים חשיב דשיל"מ אף לדהבליע לא יהיה היתר:
(כ) <b>ברוב.</b> עש"ך ס"ק נ"ז שהקשה דהא מבא"מ צריך ס' בטעם דאים יבשלם יתן טעם. ועיין בר"ן שתירץ דדם אחד להן כמ"ש הר"ן גבי בי דוגי. וקיימתיה מסברא דנפשאי:
(כא) <b>יש ס'.</b> עט"ז ס"ק ל"ז שכתב בשם הרש"ל דהר"מ דס"ל דאף בבישול מותר החתיכה עד דהר"מ לטמעיה ולפענ"ד לא נראה כן דאי נימא דכבוש הרי הוא כמבושל אפ' למאן דמתיר לעיל בבישול החתיכה מ"מ ראוי לאסור בכבוש דהא דחתיכה מותרת היא מטעם שכתב הט"ז שם ס"ק כ"ז דמה שיצא נתבטל ומה שנשאר הוי דם שלא פירש ע"ש אבל ודאי דאין מליחה מועיל אחר בישול כמ"ש הרשב"א בתורת הבית הארוך וגבי כבוש בודאי צריך למולחו ולבשל אחר הכבישה דהא ע"י הכבישה אינו יוצא כל הדם דכבישה אינו סוחט כמו בישול כמ"ש המגן אברהם בא"ח סי' תמ"ז ס"ק ל"ח וכ"כ הת"ח בהדיא וע"כ צריך מליחה אחר הכבישה כשרוצה לבשלו ואין צריך לראיה ואי נימא דכבוש ה"ה כמבושל ודאי דאינו מועיל מליחה אחר כבישה כמו שאינו מועיל מליחה אחר בישול ואם כן כשיבשלנו אחר כך יהיה הדם שבתוכו פי' ממקום למקום אלא ודאי דסבירא ליה דכבוש אינו כלל כבישל רק לענין מבליע ומפליט ומה שמתיר החתיכה היינו על ידי מליחה אחר הכבישה וכמו שכתב הת"ח ואינו תלוי בפלוגתא דלעייל:
(כב)<b> אסור להשתמש.</b> עש"ך ס"ק ס"ד עד אפילו במקום שלא נגע שם הרוטב וכו'. ואף שבסי' צ"א סעיף א' מבואר דאין צריך ס' רק נגד מה שנתחב היינו משום אדם מקצתו לא אמרינן דחם כולו אבל הכא דכל הכלי חם בענין נגד כולו.
(כג) <b>מן הקערה.</b> הש"ך ס"ק ס"ה מה שהקשה הא סתם כלי יש בתוכו ס' נגד הקליפה וכו'. וקשה הא כאן צריך נגד קליפת המאכל ולא נגד טעם היוצא מקליפת הכלי כמ"ש בס"ק ס"ד וכל מאכל אין בו ס' נגד קליפתו כמבואר בפוסקים וה"נ נתמעט מהמאכל כדי קליפה שנעשה נבילה תחילה למאן דס"ל דאמרינן בקליפה חנ"נ אמנם לפמ"ש הש"ך בס"ק ס"ג דעיקר החומרא משום דיש סוברים דהקערה רותחת הוא א"ש:
(כד) <b>אפילו בלא נקיבה.</b> עיין ש"ך סי' ק"ה ס"ק ה' עד הוי נט"ל. עיין במנחת יעקב כלל י"ב ס"ק נ"ט דמיירי במליחה מועטת דהציר לא חשיב דבר חריף אבל במליח' מרובה דהציר חשיב ד"ח משביח הטעם הנפלט בתוכו כמבואר בסי' צ"ה סעיף ב' ובסי' צ"ו סעיף א' :
(כה) <b>שנמלח בכלי שאינו מנוקב.</b> עש"ך ס"ק ע"א ושיעור מליחה וכו'. תמוה לי כיון דלהמחבר אינו אסור אלא בשיעור כבישה מחמת שנכבש בדם וציר ומבואר בסימן צ"א סעיף ה' בהג"ה דציר היוצא מבשר אפי' על ידי מליחה מועטת חשיב רותח דהציר מ"מ אינו נאכל מחמת מלחו מה"ת לא יאסר בשיעור כבישה אפי' במליחה מועטת ולא יהא אלא בשר שלא נמלח כלל שכבוש בציר שיצא ע"י מליחה מועטת בסימן ק"ה ע"ש. ואפשר שכתב זה משום שהצריך המחבר קליפה בחלק שחוץ לציר על פני שטח כל החתיכה ובמליחת צלי לא נאסר להמחבר כיון שהחתיכה אינו רותחת בתוכה:
(כו) <b>כדי קליפה.</b>
עש"ך ס"ק ע"ג עד שאיסור יכול למשוך שם מצד טבע וכו' ואין להקשות הא המחבר בסימן ק"ה סעיף ה' ס"ל דאמרינן דהיתר מפטם לאיסור וכאן דנכבש בדם בעין מה"ת לא נימא פיטום? דזה אינו דדוקא במקום שאין האיסור יכול לילך רק מצד כחישות אמרינן פיטום משא"כ בדם דאינו מפעפע למעלה כלל לא אמרינן דמפטם להיות הולך למעלה נגד טבעו ולפ"ז אפי' נגע בדם רותח חתיכה שמינה אינה מפעפע למעלה ומותר מה שלמעלה רק קליפה צריך דבצלי' ג"כ אין דם מפעפע למעלה דאמרי' משריק שריק בצלי:
(כז) <b>ויש אוסרין.</b> עט"ז ס"ק מ"ד עד ושם הביא רמ"א דיש מקילין וכו' ע"ש. ואף דדם לכ"ע אינו מפעפע למעלה ולמה תלה הדבר ביש מקילין. ז"א דדוקא במליחה וצליה דם אינו מפעפע למעלה דטבע הדם להיות משריק שריק במליחה וצליה כ"ש שלא לפעפע למעלה כמ"ש התוספות אבל בבישול ודאי דדם מפעפע למעלה וכבוש ה"ה כמבושל, ועוד אם נאמר דכבוש מועיל ג"כ למה שלמעלה נהי דהדם שלמעלה אין מפעפע למעלה מ"מ אין מליחה מועיל שוב אף לחלק שלמעלה דהא כבר נתבשל החלק שלמעלה מחמת הכבישה כמו שאין מליחה מועיל אחר הבישול. לזה כתב הט"ז דיש מקילין והיינו דכבישה אינו מועיל למה שלמעלה כלל והמחבר דמתיר מה שלמעלה מן הציר ומשמע דמועיל לו מליחה אח"כ להתיר אפי' לקדרה ע"כ סובר ג"כ דכבוש אינו מועיל למה שחוץ לכבישה כדעת היש מקילין שהביא בסי' ק"ה בהג"ה:
<big>ולפ"ז</big> יש ליישב מה שהקשו הפר"ח והכר"ו דברי ר"ת אהדדי דס"ל דם שפירש ממקום למקום אחר מיתה דמותר ואוסר בנמלחה בכשא"מ אפילו מה שחוץ לציר ע"ש. ולפמ"ש לא קשה די"ל דר"ת ס"ל כדעת ראשונה בהג"ה בסי' ק"ה סעיף א' דאפילו מה שחוץ לכבישה נאסר וכיון דכבישה מועיל למה שלמעלה חשיב ממש כבישול ובבישול ודאי דם מפעפע למעלה. ועוד דאפשר אסרה רק לקדרה ולקדרה ודאי אסור משום דאינו מועיל מליחה אחר הכבישה ויצא הדם ע"י הבישול ואוסר וכן מוכח מהש"ך בסימן ק"ה דלמאן דס"ל דכבוש מועיל למה שלמעלה אפי' בלא הטעם דפי' ממקום למקום אסור שכתב בסימן ק"ה סעיף קטן א' להוכיח מדברי הרא"ש שהתיר מה שחוץ לציר דכבישה אינו מועיל למה שלמעלה ומאי הוכחת' הא הדם אינו מפעפע למעלה אלא ודאי דאם נאמר דכבוש מועיל למה שלמעלה הוי לגמרי כבישול ובבישול מפעפע אף דם למעלה:
(כח) <b>כל החתיכה.</b> עש"ך ס"ק ע"ד עד א"נ כיון שנמלח בכשא"מ הוי כבוש וכו'. דברים אלו תמוהין דהא הרב בהג"ה אוסר אפילו בלא שהה שיעור כבישה. ונראה דשיעור דבריו כך הן כיון שנבלע ע"י מליחה גרע טפי להרב בהג"ה א"נ בשיעור כבישה לדעת המחבר דכבוש ה"ה כמבושל: ומתוך דברי הש"ך נתיישב מה שהקשה הכר"ו לדעת היש אוסרין אהא דמקשה הש"ס גבי דגים ועופות שמלחו וכו' אי בכשא"מ אפילו עופות ועופות נמי ולדיעה זו מאי מקשה הא איצטריך לאשמעינן גבי דגים שנאסרו משום דמליח כרותח והעופות נאסרו אף בלא מליח כרותח מטעם דהדם שבתוכו פי' ממקום למקום ולפמ"ש הש"ך נתיישב זה דמעופות דנאסרו גופיה מוכח דמליח כרותח דאי אינו כרותח מחמת המליחה להבליע לא נאסר מטעם דם שפי' ממקום למקום כמו בשובר מפרקתה של בהמה ואינו נאסר רק מטעם דהדם נבלע ע"י רתיחת המליח וא"כ מוכח דמליח ה"ה כרותח וא"ש: 
(כט) <b>אפילו מעט.</b> וקשה לי אמאי לא התיר במליחה מועטת בהפ"מ כמו שהתיר בהפ"מ במליחה מועטת בשאר איסורין בסי' צ"א סעיף ה'. וכאן ג"כ לא נאסר רק כשנבלע ע"י רתיחת מליחה ממקום למקום ובלא רתיחה מותר כמו בשובר מפרקתה של בהמה כמ"ש בס"ק הקודם בש"ך ס"ק ע"ד ע"ש. ונראה דהדם הנפלט ע"י מלח ודאי רותח הוא ויוכל להתבלע כמו שמחלק הש"ך בסימן צ"א ס"ק י"א ע"ש:
(ל) וכן נוהגין.</b> בש"ך ס"ק ט"ו יש ט"ס ובמקום תיבת ומיהו צ"ל (לא) <b>לתוך ציר.</b> עט"ז ס"ק מ"ו דא"כ האיך מדמה למים וכו'. פי' דאי כוונת רש"י דהמוהל יבטל האיסור האיך יליף זה ממים דהמים רבים ומועילין לבטל משא"כ מוהל מעט הוא ואין בו כדי לבטל אלא ודאי דכוונת רש"י הוא דאין המוהל ממחה הדם לאסור כמו שאין המים ממחה הדם משום דהדם מתייבש במלח ואין מועיל מיחוי ועין בט"ז ס"ק ט"ז:
(לב) <b>ויש אוסרין.</b> טעם היש אוסרין לאו כטעם היש מי שאוסר שהביא המחבר דהיש מי שאוסר ס"ל דציר היוצא לאחר שיעור מליחה הוא דם כמ"ש הש"ך ס"ק פ"ה והטעם היש אוסרין שהביא בהג"ה ע"כ לא ס"ל כן דא"כ בכשא"מ ליתסר מה שלמעלה מהציר דהדם פי' ממקום למקום וגם כשנתבשל בלא הדחה אחרונה יצטרך ס' נגד כל החתיכה דלא ידעינן כמה דמה נפיק מיניה אלא ודאי ציר היוצא מוהל הוא רק דנאסר משום שנבלע הדם שעל פניו דהמוהל ג"כ רותח:
(לג) <b>כדי קליפה.</b> עש"ך ס"ק פ"א עד לדברי מהרש"ל אם יש במה שבתוך הציר ס' שרי עכ"ל. והמנחת יעקב תמה עליו דמשמע דלהרש"ל בדאיכא ס' אפילו קליפה לא בעי והלא מליחה בעי ס' וקליפה ע"ש: ויש לתמוה על תמיהתו דהא כאן בכבוש מיירי דהוא כבבושל. דבלא שהה שיעור כבישה אפילו נפל לציר ממש אינו אוסר להרש"ל כמבואר בט"ז סי' ע' ס"ק ט"ז. אך הא קשה הא היא קודם שיעור כבישה נאסר מיד כ"ק משום מלוח כרותח ואח"כ אף ששוהה שיעור כבישה ובולע דרך כולו מ"מ הקליפה לא מותר דאפשר לסוחטו אסור ונראה דרצון הש"ך ושעור דבריו כך הוא דהרב לא מצריך רק קליפה סביב החתיכה
והרש"ל מצריך במה שבתוך הציר ס' ולמעלה מהציר כדי קליפה והיינו בכל שטח החתיכה שלמעלה מהציר.וכשיש ס' אין צריך הקליפה שמצריך הרש"ל על כל שטח החתיכה דהא נתבטל האיסור קודם שיגיע לשם משא"כ הקליפה שמצריך הרב לעולם צריך אפי' בשיש ס' והקליפה שמצריך רש"ל אינה מצטרפת לס' דחומרא בעלמא הוא הקליפה דהא דם אינו מפעפע למעלה מדינא ובאמת דאף לרש"ל בעי בתוך הציר ס' וגם קליפה כמו בכל מליח.
לד <b>לכלוך</b> עט"ז ס"ק נ' הכלי חולבת ב"י דאסור וקשה דהא כתב בס"ק מ"א דאין מליחה לכלים להפליט ונ"ל כמו שמחלק הט"ז לקמן סימן ע' ס"ק ז' ובסימן ק"ה ס"ק כ"ח בשם הב"י דדוקא להפליט דם אין מליחה לכלים משום הטעם שכתבו התוספות הביאם הש"ך סימן ק"ה ס"ק מ"ב דהוי כטהור מליח וטמא תפל דנגד דם ודאי דמותר כמו שכתב הש"ך בסימן ע' ס"ק ז' אבל נגד שאר איסורים דפסק בהג"ה סעיף י' דטהור מליח וטמא תפל אסור אף בכלי כן אף דהט"ז בסימן ק"ה ס"ק כ"ח מסיק בשם הרש"ל שאין לחלק דהרש"ל לשיטתו שהביא הש"ך בסימן ע' ס"ק כ' שמתיר בטמא תפל אבל הט"ז דמסיק כמה פעמים להחמיר במקום שאין הפסד בטמא תפל אף בכאן אוסר כנ"ל בכוונת הט"ז. אכן בש"ד כ' עוד טעם דאין מליחה לכלים משום דאין המלח יכול ליכנס בין חלקי העץ להפליט מה שבתוכו. ולפ"ז אפשר אפילו בשאר איסורים מותר אפילו למאן דאוסר בטמא תפל וכן עיקר:
סימן ע
א <b>אינה בולעת</b>  עיין ט"ז ס"ק א' עד שיחזור ויפלוט וכו' ולפי טעם זה צריך להשהות התחתונה כשיעור מליחה של העליונה כמ"ש התוספות בחולין קי"ב אמנם איידי דטריד לפלוט דם לא בלע דם לד"ה אמרינן וגם בבשר אין מדקדקין להשהות כנ"ל דסומכין אטעם שכתב הרב דאף כשטריד לפלוט ציר לא בלע.
ב <b>ולא חיישינן</b> עט"ז ס"ק ב' ועיין פרושו בסימן ס"ט בביאורים ס"ק א' אך מש"כ דאחר מעל"ע מותר לדעת הרא"ש תמיה לי דנהי דאין דרך מלח להבליע מכ"מ הא הבשר הוא רותח מחמת המלח השני ובולע מחמת רתיחת הבשר ולא שייך ביה איידי דטריד או איידי דיפלוט דהא אין לו ציר ואפשר שכיון לזה במה שסיים ונראה דאחר פליטת ציר וכו' ונראה דאם הניח החתיכה שמלחה ב' פעמים לכלי שא"מ אפילו קודם מעל"ע אסור דלא שייך לומר איידי דטריד דכיון שסתום מלפלוט מבליע להדם כיון שאין לו פעולת פליטה כמו שכתבתי בביאורים בסימן ס"ט.
ג <b>כדי קליפה</b> אין להקשות דהא ע"י מלח מבליע בכולו כמ"ש בביאורים בסימן ס"ט ס"ק א' דשאני הכא דהמלח שעל הבשר כיון שעושה פעולת פליטה אין עושה פעולת בליעה כמ"ש שם והמלח שעל הדגים אחר שעשו פעולת פליטה להדם שלהם פסק כחו כמ"ש הט"ז בסימן ס"ט ואינו בולע רק מטעם רתיחת החתיכה ומטעם רתיחה אינו בולע רק כדי קליפה להמחבר כמ"ש.
ד <b>שאע"פ </b> עש"ך ס"ק י"ח עד דנ"מ לעלין ספיקה עיין איסור והיתר כלל ו' דין ך' בדם היוצא ע"י כבוש ואפילו ע"י תערוובת מים הוא מדרבנין מטעם דאינו ראוי להקרבה ודם אינו אסור רק בראוי להקרבה ע"ש ולכן בספק כבוש בדם ג"כ מותר:
(ה) <b>יש לחוש לדברי האוסרין. </b>עש"ך ס"ק כ"ט עד דאין כח ברתיחת הציר רק להתבלע בעצמה ולא להבליע דבר אחר לתוכו וכו' אין ללמוד מכאן להתיר בנפל חתיכה מלוכלך באיסור לציר דלא מיבעיא להט"ז בר"ס ס"ט ולפמ"ש בביאורים שם דמשוה ליה לדם פליטה הדם שע"ג רק שטעם האיסור במולח בלא הדחה משום שנבלע על ידי טבע המלח מש"ה שרי כאן דאין זה טבעו של ציר וכיון שלא נבלע רק ע"י רתיחת הציר יוצא על ידי מליחה אלא אפילו להש"ך דמום הדם שע"ג לדם בעין אפ"ה אסור כאן כיון דהציר בולע מהאיסור הדבוק בה וחוזר ומבליע להחתיכה משא"כ בדם דאסר שבא להציר שוב הוי כדם פליאה דאמרינן ביה איידי דיפלוט כמבואר בסימן ס"ט סעיף ב' בהג"ה דדם שנטף מהחתיכה להחתיכה אחר מיחשב דם פליטה:
(ו) <b>ואם נגע.</b> עט"ז ס"ק ט"ז שמוכיח דהדחה אינה סותמת נקבי הפליטה ועיין בשו"ת צ"צ סימן ח' ואפשר דתליא בפלוגתא המבואר בסי' ס,ט סעיף כ' דלדיעה קמייתא דסובר דציר היוצא אחר שיעור מליחה הוא מוהל אם כן פעולת המליחה עושה להפליט כל הדם אם כן מנין לנו לומר שיהיה הדחה סותם נקבי הפליטה כיון שאין הוכחה בש"ס ע"ז ולדעת האוסר שם דס"ל דאפילו ציר היוצא לאחר שיעור מליחה השיב דם כמ"ש הש"ך שם ס"ק פ"ה וע"כ צ"ל דפעולת המליחה עושה שהדחה שאחריה יסתוםו נקבי הפליטה וזאת היא פעולת המליחה לפי דעתם תדע אדם חתך המלח סביב המחילה ובישל כך אסור ואם הדיחו ובישלו מותר. אלמא דהדחה סותם ולהרמבם, דס"ל דבענין חליטה להסתים נקבי החליטה כתב הכרתי ופלתי דמודה דאחר הדחה בצונן אין מליחה פולט שוב והוכיח מהא דהרבמ"ם לא אסר רק לבשל בלא חליטה משמע דלמולקו מותר ולא הבינותי דהא כשמולח בכלי שא"מ הוא כבוש בציר וכבוש הה, כמבושל:
(ז) <b>נכבש בתוכו.</b> עט"ז ס"ק ט"ז שהקשה בסי' ס"ט דנתבשל בלא הדחה אחרונה וה"ה דמצי להקשות מסעיף ט"ו דהא נתבשל ג"כ בדמו.
(ח) <b>אם שהה.</b> עש"ך ס"ק ל"ז עד כיון דפלוט ציר אינה בולעת וכו' תמוה לי כיון דס"ל אדם כשמונח בתוך הציר ג"כ פולט אם כן אמאי מתיר בשלא נכבש יום שלם לדעת הש"ך בס"ק ל"ו הא אחר י"ב שעות נפלט הציר ואם כן כשמונח יותר מי"ב שעות בהציר נפלט הציר דידיה ובולע ונאסר וכן כשנפל לצירקודם שיעור מליחה ושהה בציר שיעור מליחה דנפלט דם דידיה לא יהיה מותר רק בהפ"מ אלא ודאי דברת הרב היא דכשמונח בתוך הציר אין לו פליטה ולכן קשה לסמוך על הש"ך בזה:
(ט)<b> שע"ג קרקע.</b> עש"ך ס"ק מ"ח עד כ"ק נראה דהיינו למעלה מהציר דמה שבתוך הציר נאסר הכל כמו באן לציר מקום לזוב שכתב הש"ך בס"ק מ' ע"ש 

